פסק-דין בתיק עפ"ת 16589-09-11

לפני ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בחדרה , (להלן - " בימ"ש לתעבורה"), אשר ניתן ביום 14.6.11 ע"י השופט גיל קרזבום בתיק תת"ע 4403-06-10.

המערער הובא לדין בבית משפט לתעבורה בגין עבירה של נהיגה בשכרות לפי סעיפים 62 (3), 64ב' (א) וסעיף 39א הכל לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א - 1961 ותקנה 169א' לתקנות התעבורה תשכ"א - 1961.

בכתב האישום נטען כי ביום 11.3.10 בשעה 23:00 נהג המערער ברכבו בכביש 4, צומת בנימינה, כשהוא שיכור. המערער עוכב לבדיקת רמת ריכוז אלכוהול בגופו והבדיקה הראתה כי ריכוז האלכוהול הינו 330 מיקרוגרם אלכוהול בכל ליטר אוויר נשוף.

המערער כפר בעובדות כתב האישום באמצעות סנגורו והתיק נקבע לשמיעת ראיות.

במהלך שמיעת הראיות ובישיבה מיום 30.5.11 ביקש המערער מבית המשפט לתעבורה לחזור בו  מכפירתו, בקשה שנתקבלה, ולאחר מכן הודה בעובדות כתב האישום באמצעות סנגורו, בית למשפט לתעבורה הרשיע את המערער בעבירות שיוחסו לו, שמע את טענות הצדדים, והטיל עליו את העונשים הבאים:

24 חודשי פסילה בפועל, מאסר על תנאי של 4 חודשים למשך שלוש שנים, פסילה על תנאי של 4 חודשים למשך שלוש שנים וקנס כספי בסך 900 ש"ח.

המערער טוען כי התגבש בינו לבין המשיבה הסדר טיעון לפיו התבקש בימ"ש לתעבורה להטיל על המערער עונש קל יותר מזה שהוטל עליו. ההסכם התגבש עם בא כוח המשיבה בבית משפט לתעבורה, אך הסדר זה לא קיבל אישור הממונה על באת כוח המשיבה שם, ולכן היה על בית המשפט לבטל את הכרעת הדין ולהמשיך לשמוע את הראיות.

עוד טען ב"כ המערער כי העונש שהוטל על מרשו חמור ומחייב התערבות ערכאת הערעור בהתחשב במכלול הנסיבות.

לישיבת יום 13.12.11 התייצב לדיון הסנגור הקודם, עו"ד חוסין ג'ורבאן, אשר ייצג את המערער בפני בית משפט לתעבורה, שטען בפניי כי אכן התגבש הסדר טיעון עם המשיבה, הסדר שלא קיבל את אישור הממונים על נציגת המשיבה בבית משפט לתעבורה.

באת כוח המשיבה ביקשה לדחות את הערעור. גזר הדין לא ניתן במסגרת הסדר הטיעון והעונש שהושת על המערער אינו חורג מרמת הענישה המקובלת במקרים דומים.

לאחר שעיינתי בהודעת הערעור, בפרוטוקול בית משפט לתעבורה, בהכרעת הדין, בגזר הדין ושמעתי את טענות הצדדים, אני מחליט לדחות את הערעור.

יצוין כי המערער נידון בהעדרו ביום 14.9.10 בעקבות זאת ביקש ביטול פסק הדין, בקשתו הראשונה נדחתה ורק בעקבות הבקשה השנייה שהוגשה ביום 9.11.10 קיבל בית משפט לתעבורה את הבקשה והחליט ביום 20.10.10 לבטל את פסק הדין שניתן בהעדר ולזמן את הצדדים להקראה.

המערער כפר בעובדות כתב האישום ובית המשפט לתעבורה החל בשמיעת הראיות.

המערער היה מיוצג בהליכים שהתנהלו בפני בית משפט לתעבורה על ידי עורך דין, שבשלב מסוים ביקש לאפשר למערער לחזור בו מכפירתו ולהודות בעובדות כתב האישום, וכך עשה בית משפט לתעבורה.

עיון בפרוטוקול בית משפט לתעבורה מיום 30.5.11 (עמ' 5) מעלה, כי באת כוח המשיבה ביקשה להטיל על המערער את העונשים הבאים: "פסילה בפועל לתקופה של 24 חודשים בניכוי 30 ימי פסילה מינהלית. מאסר על תנאי, פסילה על תנאי וקנס לשיקול דעת בית המשפט".

ברי לכל בר בי רב, שמדברי באת כוח המשיבה בבית משפט לתעבורה עולה, כי לא התגבש כל הסדר טיעון בין המערער וסנגורו לבין המשיבה.

גם עיון בטיעוני הסנגור בבית משפט לתעבורה מלמד על כך שלא התגבש כל הסדר טיעון, ולכן, תמוהות בעיניי הטענות שהעלו הסנגור דהיום והסנגור שבעבר בדיון שהתקיים בפניי בישיבת יום 13.12.11.

מעבר לנדרש אציין, כי לו אכן לא הייתה הודאת המערער בפני בית משפט לתעבורה הודאת אמת, היה ראוי שהסנגור יפנה בבקשה מיידית או אפילו בשלב מאוחר ולבקש מבית משפט השלום לתעבורה לבטלה ולהמשיך לשמוע ראיות.

מעיון בפרוטוקול בית המשפט ניתן להתרשם שלא כך היו פני הדברים. בית המשפט שמע את טענות הצדדים לעונש ביום 30.5.11 ודחה את הדיון ליום 14.6.11 למתן גזר דין. אין ספק שבמהלך פרק זמן זה יכול היה המערער לפנות באמצעות בא כוחו דאז בבקשה לבית המשפט לתעבורה ולבקש לחזור בו מהודייתו.